קראתי בחוברת הסדנא של בוב פרוקטור, על האפקט של להשליך דברים ומחשבות מיותרות שמגיעות אלי.
במיוחד מחשבות מעכבות. זה התחבר לי, שבאחד הימים נסעתי עם האוטו, התנגן שיר שאני אוהב, נעצרתי לפני מעבר חציה. עברה קבוצה של בני נוער, הסתכלתי עליהם, ופתאום נהיה לי חיבור פנימי. היתה לי הרגשה ומחשבה שאני בעצם רוצה להיות מורה. לאו דווקא, במובן הרגיל של המילה. אלא יותר ממקום של ללמד, לחזק ולהכווין, בתהליך התפתחות אישית, כמו שאני והבן הגדול שלי עברנו. אולי כמו בסרט שאני ממש אוהב, המאמן קרטר. אבל יותר בכיוון של יזמים ובעלי עסקים. לחזק אותם כמו שאני מרגיש שהיה חסר לי מהעבר שלי. נחשפתי לסרטון מצחיק בנושא שיתוף פעולה של גברים, בבקשה: https://youtu.be/DjbV_3kCIQ8
Comments