היה לי יום שהייתי צריך להחזיק את עצמי לא לנזול לכל מיני כיוונים 😒
ממש רציתי לקדם כמה דברים, ולא הצלחתי להגיע אליהם.
היו מלא דברים מכל מיני כיוונים.
הרגשתי לא ממוקד, לא יודע להסביר.
חשבתי שאולי אני צריך לקחת כמה דקות אאוט?
אולי לעשות רשימה של כל הדברים שיושבים לי בראש?
אולי הפסקת אוכל, גם כל היום הייתי רעב.
לא הבנתי מה הולך איתי.
דווקא עשיתי בבוקר הכנה וחילקתי משימות לעדיפויות, כמו שאני עושה בכל בוקר.
אבל ממש לא הצלחתי להגיע לכלום.
המשיכו המחשבות:
אולי לשחרר?
אולי בעצם זה בסדר וזה גם קורה?
אולי יש משהו שיושב עלי ואני נמנע מלעשות אותו?
ואז הגיעה ההודעה.
בהתחלה לא הבנתי מה זה בכלל.
אני צריך להיכנס לבידוד? 😶
הייתי די בשוק, זו בטוח טעות..
אני כל הזמן שמרתי, לא צריך להיות בבידוד בכלל.
התקשרתי מלא פעמים לטלפון של מוקד משרד הבריאות ולא ענו.
אנשים אמרו לי שיש שעה המתנה.
חשבתי לעצמי, אז מה טוב בזה?
אהיה יותר בבית עם הילדים וגם אוכל לקדם דברים 😀
אבל החלטתי לא לוותר.
עדיין, זה 10 ימים.
אז נלחמתי, עם המוקד הרגיל ועם המוקד לערעורים.
6 ניסיונות, כל אחד המתנה מעל חצי שעה.
כשכבר הגעתי למוקד ערעורים, המתנתי מעל שעה.
בסוף שחררו אותי מהבידוד.
זה היה במרץ 2021.
נזכרתי בזה חשבתי לעשות על זה פוסט.
בדיוק מהמקום, שאם אתם מאמינים באמת שאתם צודקים, יש בהחלט מקרים שלא לוותר👍
נחשפתי לסרטון של דר’ ג’ו דיספנזה:
התובנות שלי ממנו:
להתאהב בעתיד הפוטנציאלי שלי. להוקיר תודה. אם אקשיב לתחושות השונות מהעבר אשאר באותו מצב. ליצור את העתיד מתוך הלא נודע, מתוך המחשבות שאני רוצה שיקרו. לא לחכות שדברים בחוץ יקרו כדי להשתנות מבפנים. הכל זה סיבה ותוצאה. כשאתה מרגיש שלם אז תחלים, כשאתה empower אז תהיה מצליח. כשאתה אוהב את החיים ואת עצמך תמצא אנשים והם אותך. להגיד ולהיות בהוקרת תודה לפני ביצוע אפירמציות.
Opmerkingen