נזכרתי בפוסט הזה, שכתבתי כמעט לפני שנה.
על היושרה הפנימית שמנצחת את ה”קיר”..
ביום שישי אחד, אחה”צ, קפצתי על ההזדמנות, לעשות בילוי זוגי עם אשתי, בריצה משותפת בחוף בצת המקסים שבשמורת אכזיב. היא רצה במסגרת תוכנית האימונים שלה, וכמובן, ש”השאירה לי אבק”, אחרי כמה דקות, ואני המשכתי לרוץ לבד… המטרה שלי היתה לסיים ריצה של 6 קילומטר.
שזה המרחק הארוך ביותר שרצתי רצוף, עד אז, אחרי הניתוח בברך.. ב 4 קילומטר הראשונים היה דווקא נחמד, נוף יפה, נהנתי.. אבל אז ה”קיר” הגיע.. זה נהיה לי ממש קשה, התחילו להתגנב מחשבות על לעבור להליכה, למה בכלל אני צריך את זה, ועוד..😵 באוזניות, התנגן לו סרטון המוטיבציה המדהים: https://youtu.be/YDSwwEeF_K8
ופתאום הקול הפנימי שלי, השתלט על המחשבות הקטנות, ואמר לי באופן כל כך ברור: “אם תפסיק עכשיו. איך תגיד לילדים שלך, כשהם לומדים למבחנים, או כשקשה להם באימונים, או בכלל, שהם יכולים יותר? איך תגיד ללקוחות, שאתה נפגש איתם, או לצוות הסניף שלך במעוף – סיוע לעסקים, שהם יכולים יותר? walk the talk!! תחלק את המרחק לחלקים קטנים יותר, של 500 מטר, וכך תסיים את כל המרחק. זה מה שעשיתי והצלחתי להגיע למטרה. סיימתי את כל המרחק. 😀
נחשפתי לסרטון מעניין -‘How NOT to Set Goals (Why S.M.A.R.T. goals are lame) ב-YouTube
מומלץ מאוד.. dumb goals:
d= driven
u=uplifting
m=method friendly, set of practices
b=behavior driven, set yourself triggers
Kommentare