אני זוכר שרצתי 8 ק”מ בפעם הראשונה בחיי.
זה היה בתקופה שהתאמנתי לבד.
קצת אחרי סדרת הפציעות.
עוד לפני שעשיתי תריאטלון אולימפי.
היום, כשאני מסתכל אחורה, זה לא מרחק שבאמת מהווה אתגר.
אבל, אז, כשהתחלתי להתאמן זה היה נראה כמו משהו שבכלל לא אפשרי מבחינתי.
אני זוכר את ההרגשה הזאת.
אבל, זה פשוט כך.
להאמין בעצמי, ואז הכל אפשרי.
תמיד יש את הרמה הבאה.
כמה חודשים לאחר מכן, שברתי את המחסום שלי עם ה 10 ק”מ.
יצאתי לריצה בבוקר עם אשתי.
היא רצה לפי התכנון שלה.
ואני לפי התוכנית שלי.
היה נוף מקסים, ריח הים, הרבה רצים אחרים, מוזיקה ואוירה רגועה.
הריצה עברה לי ממש בקלות ובכיף.
נחשפתי לסרטון:
Live in the end – Neville Goddard
:התובנות שלי ממנו
לדמיין ולהאמין.
.למצוא את מה שאני באמת רוצה
.לחוות איך זה מרגיש באמת
.לתת לזה את כל ההרגשה והתחושה ולישון על זה
.להעיז להאמין שהכל אפשרי
.הכל מתחיל מהסוף
Comentarios