שני הבנים שלי עשו שני תריאטלונים איתו.
אשתי עשתה 2 תריאטלונים איתו.
אני בחרתי, מכל מיני שיקולים, הרבה זמן להתאמן לבד.
אבל, עכשיו הגיע תורי והתחייבתי לעצמי ולתהליך.
עשיתי תריאטלון אורבן, ספרינט, אולימפי לבד.
אבל לשלב הבא של תריאטלון חצי איש ברזל, אני צריך להתאמן מסודר עם מאמן.
עם שרגא שטרן המאמן המדהים.
אני יודע שאני צריך להתחיל מההתחלה, ולהתקדם בצורה נכונה.
אז, אחרי תהליך התארגנות.
ביום שישי בבוקר, בשעה 6.30 בחוף הים, עשינו שיחת תיאום ציפיות והתחלה.
לא ישנתי כמעט בלילה לפני כן, מההתרגשות.
קמתי בשעה 4.30, התארגנתי , ישבתי קצת על המחשב ויצאתי.
עדיין היה חושך.
אבל להיות שם, כל כך מוקדם על חול הים, הגלים , הריח והידיעה שמשהו חדש מתחיל.
ראיתי את קבוצת המתאמנים נכנסת לים ושוחה.
עברה לי מחשבה שהם מדהימים וגם חשש האם אני יכול?
אבל מיד אחרי זה, היא התחלפה במחשבה שכן.
הרי עשיתי תהליך עם עצמי של שנתיים בתריאטלון, שהייתי צריך בדיוק לזה.
כיף ענק..
נחשפתי לסרטון:
לגדל ילד מנצח
התובנות שלי ממנו:
כולנו רוצים להיות מאושרים. הוקרת תודה הופכת אותנו למאושרים. אנו מקבלים משהו בעל ערך והוא במתנה, חינם, ואז נוצרת הקרת תודה ספונטנית. אנו יכולים לחיות כך על ידי ההבנה שכל רגע נתון הוא מתנה. הרגע הזה עם כל ההזדמנויות בו הוא יקר ערך מאוד. ההזדמנות של הרגע היא המתנה האמיתית. ניתן להכיר תודה בכל רגע נתון על ההזדמנות. רוב הזמן יש לנו הזדמנויות לחיות וליהנות ואנו מפסידים אותן מהחיפזון בחיים. כשקורה משהו קשה, זו הזדמנות לעלות מעליו ולהכיר בהזדמנות. לעצור, להסתכל, להמשיך. זו השיטה.
לא למהר דרך החיים. אם לא נעצור אז נפסיד הזדמנויות. להיות בשקט. לבנות תמרורי עצירה לעצמנו. כשאתה עוצר , להרגיש עם כל החושים את הפלא שמקבלים. ליהנות, לפתוח את הלב להזדמנות. ואז לעשות משהו לגבי מה שהחיים נותנים לנו באותו רגע.
ואז יש הוקרת תודה, על מה שמקבלים וזה משנה חיים ומסלק פחד.
Commentaires