השעה 4.45 בבוקר. השעון מצלצל. אני קם. מתארגן לאימון שחיה. בחוץ עדיין חשוך. מתגנבות לי מחשבות על האימון הקודם השבוע שהיה לי ממש קשה.
בדרך, בנסיעה שמתי לשמוע את שלושת סרטוני המוטיבציה שאני תמיד שומע לפני אימון.
ממש לפני הגעה לבריכה זה תפס אותי. החלטתי שהיום אני עולה מדרגה ושוחה מרחק שאף פעם לא שחיתי ברצף. 2500 מטר.
נכנסתי למים. הרגשתי שהכל נעלם ועכשיו זה רק אני והמים.
כל השחיה דמיינתי ששוחה לידי דולפין ממתכת, לא ברור ?? וגם ראיתי את המספר 2500 כל הזמן.
התאמצתי ובסוף לאחר שעה ו 7 דקות סיימתי את המרחק (100 בריכות).
לא ויתרתי לעצמי במהלך השחיה והגעתי למה שרציתי..
לאחר השחיה נזכרתי בנאום השראה מדהים של סטיב ג’ובס:
ובעצם, בהסתכלות לאחור, כל מה שעשיתי מתחבר לעולם היזמות והעסקים. וזה כל כך כיף וחשוב לי שאני אוהב את מה שאני עושה.
הנה מספר תובנות מהנאום של סטיב ג’ובס:
לפעמים החיים מכים חזק – חשוב לא לאבד אמונה.
חייבים למצוא את מה שאוהבים, זה נותן כוח להמשיך.
הדרך להרגיש מסופקים היא לעשות עבודה, שאנו חושבים לנהדרת, וזה בעצם לעשות את מה שאנו אוהבים לעשות. אם לא מצאנו את זה, אז להמשיך לחפש ולא להתפשר, כשנמצא את זה נדע וזה ילך וישתפר.
אין בעצם סיבה לא ללכת בעקבות הלב.
להאמין שהנקודות של חיינו, יתחברו בעתיד – זה נותן את הכוח ללכת אחרי הלב גם כשזה מוביל מחוץ למסלול המקובל. הזמן שלנו מוגבל – לא לבזבז אותו בלחיות חיים של מישהו אחר. לא לחיות עם התוצאות של צורות החשיבה של אנשים אחרים. לא לתת לרעש הדעות של אחרים להשתיק את הקול הפנימי שלנו. לגדל את האומץ ללכת אחרי הלב ואחרי האינטואיציה שלנו – הם כבר יודעים מה אנו רוצים באמת להיות, כל דבר אחר הוא משני. להישאר רעבים ופזיזים. כל יום לשאול את עצמי: “אם היום היה היום האחרון בחיי, האם הייתי רוצה לעשות את מה שאני עומד לעשות היום?” ובכל פעם שהתשובה היא “לא”, במשך יותר מדי ימים, אז אנו צריכים לעשות שינוי. כל הגאווה, פחד ומבוכה, נופלים מפני העמידה לפני המוות, ומשאירים רק את מה שחשוב באמת, וזה עוזר להתחמק מהמלכודת “שיש לנו מה להפסיד”.
Comments